כאב בעקב בצעדים הראשונים בבוקר: מה עושים כשכלום לא עוזר

הפסיה הפלנטרית היא רצועה עבה של רקמת חיבור, שנמתחת מהעקב ועד בסיס האצבעות ותומכת בקשת כף הרגל. כשהיא עמוסה לאורך זמן, נוצרים בה קרעים זעירים ודלקת, בעיקר בנקודת החיבור לעקב.

בלילה, כף הרגל נחה במצב שבו הרצועה מתקצרת. בצעד הראשון בבוקר היא נמתחת בבת אחת, וזה הרגע של הדקירה. אחרי כמה דקות היא "מתחממת" והכאב פוחת, עד הפעם הבאה שקמים מישיבה.

לא בהכרח. דורבן הוא בליטה גרמית קטנה בעקב, שרואים בצילום רנטגן. הרבה אנשים עם דורבן לא סובלים מכאב בכלל, ולהפך: הרבה אנשים עם כאב עקב אין להם דורבן. מקור הכאב הוא בדרך כלל הרצועה הדלקתית, ולא העצם.

• אנשים שעומדים או הולכים שעות רבות בעבודה
• רצים ומי שהגבירו פעילות בבת אחת
• עודף משקל
• כף רגל שטוחה או קשת גבוהה
• שרירי שוק וגיד אכילס מקוצרים
• נעליים שטוחות או שחוקות, בלי תמיכה

אצל רוב האנשים הכאב משתפר עם טיפול שמרני, גם אם זה לוקח זמן. הצעדים המקובלים:

• מתיחות של הפסיה ושל שריר השוק, במיוחד לפני הצעד הראשון בבוקר
• נעליים תומכות ומדרסים
• הפחתת עומס: לצמצם ריצה והליכה ארוכה לתקופה
• קרח ומשככי כאבים לפי הנחיית רופא
• פיזיותרפיה
• סד לילה, שמחזיק את כף הרגל במצב מתוח
• זריקות סטרואידים וטיפול בגלי הלם

כשהכאב נמשך יותר מחצי שנה למרות כל אלה, מדברים על דלקת עמידה לטיפול. כאן נשקלות אפשרויות נוספות, ואחת מהן היא צנתור.

הרעיון דומה לצנתור הברך. באזור של דלקת כרונית נוצרים כלי דם קטנים וחריגים, ולצידם סיבי עצב, שמזינים את הדלקת והכאב. בצנתור, הרדיולוג הפולשני מכניס צנתר דק, צינורית דקה כמו חוט ספגטי, דרך עורק, ומנווט אותו בהנחיית צילום עד לעורקים הקטנים שמזינים את אזור העקב.

דרך הצנתר מוזרקים חלקיקים זעירים שמפחיתים את זרימת הדם לכלי הדם החריגים. המטרה היא להרגיע את הדלקת ולהפחית את הכאב, בלי חתך ובלי לגעת ברצועה עצמה. הסבר מפורט על שלבי הטיפול תמצא במדריך המטופל לצנתור בדלקת הפסיה הפלנטרית.

צנתור לטיפול בדלקת בפסיה הפלנטרית הוא טיפול חדש, והמחקרים עליו עדיין מוקדמים וקטנים. מחקר שפורסם ב-2024 בכתב העת British Journal of Radiology תיאר 10 מטופלות עם כאב עקב שלא השתפר בטיפול שמרני, שעברו 13 טיפולים בסך הכול. כל הפעולות הצליחו טכנית. ציון הכאב הממוצע (בסולם 0 עד 10) ירד מ-8.5 לפני הטיפול ל-1.9 אחרי חודש, ול-1.2 אחרי שלושה חודשים. לא דווחו סיבוכים, וכל המטופלות שוחררו באותו יום.

החוקרים עצמם ציינו שמדובר בסקירת שירות קטנה, בלי קבוצת ביקורת, ושהמעקב הארוך לא היה מלא. הם קראו למחקרים אקראיים לפני שאפשר יהיה להסיק מסקנות רחבות. כלומר, התוצאות מעודדות, אבל עדיין מבוססות על מספר קטן של מטופלים.

בניסיון הקליני של ד"ר אדם פרקש, שיעורי ההצלחה בטיפולי צנתור נעים בין 70% ל-90%, בהתאם להתאמת המטופל. אין בכך הבטחה לתוצאה.

הטיפול נשקל בדרך כלל אצל מטופלים עם כאב עקב שנמשך חודשים ארוכים, שעברו את הטיפולים השמרניים המקובלים בלי שיפור מספיק, ושרוצים להימנע מניתוח. לפני הטיפול מוודאים שהכאב אכן נובע מהפסיה הפלנטרית ולא מסיבה אחרת, כמו לחץ על עצב או שבר מאמץ. מידע נוסף תמצא בעמוד דלקת בפסיה הפלנטרית ובעמוד צנתור לטיפול בפסיה הפלנטרית.

הצנתור מתבצע באשפוז יום, בהרדמה מקומית ובתוספת סדציה. אין צורך בהרדמה כללית ואין צורך להישאר ללילה. אי הנוחות במהלך הפעולה מינימלית. אחרי הטיפול חוזרים להליכה בהדרגה, לפי הנחיות הצוות.

לא כל כאב בעקב הוא דלקת בפסיה הפלנטרית. כאב באחורי העקב, באזור החיבור של גיד אכילס, מרמז לרוב על בעיה בגיד. כאב שמלווה בתחושת שריפה, נימול או עקצוץ עשוי לנבוע מלחץ על עצב. כאב שהולך ומחמיר דווקא ככל שהולכים יותר, ולא משתחרר, יכול להעיד על שבר מאמץ בעצם העקב. ונפיחות של כמה מפרקים יחד מחייבת בירור של מחלה דלקתית כללית.

לכן, לפני שמחליטים על טיפול מתקדם, חשוב שרופא יבדוק את כף הרגל. לעיתים נדרשת גם בדיקת הדמיה, כמו אולטרסאונד או MRI, שמראה את עובי הרצועה ואת הדלקת סביבה, ושוללת בעיות אחרות.

אצל רוב האנשים דלקת בפסיה הפלנטרית חולפת עם הזמן והטיפול השמרני. אצל חלק מהאנשים היא הופכת לכרונית. זה יכול לקרות כשהעומס על הרגל ממשיך, למשל בעבודה שמחייבת עמידה ממושכת, כשיש עודף משקל, או כשהדלקת כבר יצרה שינויים ברקמה ובכלי הדם שסביבה. במצב כזה הגוף מתקשה לסיים את תהליך הריפוי לבד, והכאב נמשך גם כשעושים את כל מה שצריך.

• תוצאות צילומים, אולטרסאונד או MRI של כף הרגל
• רשימה של הטיפולים שכבר ניסית, ומה עזר ומה לא
• מספר הזריקות שקיבלת ומתי
• רשימת התרופות שאתה לוקח, כולל תרופות לדילול דם
• תיאור של שגרת היום: עבודה בעמידה, ספורט, הליכה

המידע הזה עוזר להבין אם מוצו הטיפולים השמרניים, ואם צנתור הוא הצעד הנכון בשלב הזה.

יש כמה הרגלים שעלולים להאריך את הכאב. הליכה יחפה על רצפה קשה, במיוחד בבית בבוקר, מעמיסה על הרצועה. נעלי בית שטוחות ורכות מדי, או כפכפים בלי תמיכה, עושים דבר דומה. חזרה מהירה מדי לריצה, ברגע שהכאב קצת פוחת, מחזירה לעיתים קרובות את הדלקת.

גם התעלמות מהכאב לאורך חודשים לא עוזרת. כשמשנים את צורת ההליכה כדי לחסוך מהעקב, העומס עובר לברך, לירך ולגב התחתון. לכן כדאי לטפל בכאב בצורה מסודרת, ואם הוא לא משתפר, להמשיך לבירור ולא לחכות שיעבור לבד.

זה משתנה מאדם לאדם. אחרי צנתור, רוב המטופלים חוזרים להליכה רגילה בהדרגה, לפי הנחיות הצוות. החזרה לריצה ולספורט עצים נעשית לאט יותר, ורק כשהכאב מאפשר. גם אחרי הטיפול כדאי להמשיך במתיחות, בנעליים תומכות ובהרגלים שמגינים על הרצועה, כדי להפחית את הסיכוי שהדלקת תחזור.

אם עבודתך דורשת עמידה ממושכת, כדאי לתכנן מראש עם הצוות מתי ואיך לחזור לעבודה. בפגישת הייעוץ אפשר לקבל הערכה מותאמת לשגרה שלך.

אם העקב כואב כבר חודשים, וכבר ניסית כמעט הכול, כדאי לבדוק אם צנתור מתאים לך. ד"ר אדם פרקש מקבל לייעוץ במרפאה בעלית מדיקל במודיעין. לתיאום ייעוץ.

המידע במאמר כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי. ההחלטה על טיפול מתקבלת רק אחרי אבחון ובדיקה אצל רופא.